בנימין ברעם

עיין ביצירות מאת בנימין ברעם בהוצאת המכון

ברעם נולד בשם ברנהרד ברמן (Behrmann) ב-1923 בעיר ויסבאדן שבדרום-מערב גרמניה, בנם של רוזה לבית הֶרמֶר ואיזידור ברמן. עלה לארץ ישראל בשנת 1936. למד מוזיקה אצל המלחין פאול בן-חיים בתל אביב בין השנים 1945-49 ואחר-כך באקול נורמל סופרייר פריז ב-1950-51 ובמדרשה למוזיקה בתל אביב.‏[1] חיבר מוזיקה קולית וכלית. בעיקר שירים לקול ולפסנתר לטקסטים מאת משוררים שונים. החל משנת 1959 עבד וזאת למשך שנים רבות כמבקר מוזיקה בעיתון \"ג\'רוזלם פוסט\". בשנות ה-60 וה-70 כיהן כמזכ\"ל איגוד הקומפוזיטורים בישראל. לימד בקונסרבטוריון רון, קונסרבטוריון רמת גן, בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב ובמדרשה למורים למוזיקה בסמינר לווינסקי. בין הקורסים הבולטים שלימד: המוזיקה של ריכרד וגנר, המוזיקה של ימי הביניים ומוזיקת רנסאנס, תאוריית המוזיקה, מוזיקה של המאה ה-20, מוזיקה ישראלית, מוזיקה יהודית ועוד. זכה בפרסים שונים: בין השאר על יצירתו \"נכון ליבי\" ועל יצירתו \"איכה\" (פרס אקו\"ם 2007). בנימין ברעם כאב מאד את עלבונה של המוזיקה הישראלית הרצינית, ובשנת 2002 כתב לשרת החינוך לימור לבנת מכתב גלוי חריף. המכתב נמצא ברשת כאן[1], וקטעים מתוכו ציטט חגי חיטרון במספדו על ברעם בעיתון הארץ. הנה כמה דברים מתוך המאמר הנוגעים ליצירתו אחותי קטנה הפואמה של אבא קובנר: רוב יצירותיי שכתבתי בשנים האחרונות זכו לביצועים אך ורק באוסטריה ובעיקר בגרמניה ואילו כאן לא היה כלום. הרשי לי לספר לך בהקשר זה שיצירתי אחותי קטנה, לפי טקסט של אבא קובנר לקול וכלים זכתה בשנת 2000 לביצוע בכורה יוקרתי ביותר בבית האופרה הממלכתית של בוואריה במינכן, במסגרת הפסטיבל השנתי של האופרה בחודש יולי. אני מדבר כאן \'פרו דומו\' משום שברצוני לציין שאירוע זה היה עבורי מרגש ביותר; הבאתי לקהל גרמני יצירה על השואה, המושרת בשפה העברית ומבוצעת על ידי זמרת גרמניה ונגנים גרמניים. אבל ההצלחה הגדולה שהיצירה זכתה לה בקהל וגם בביקורות הייתה מלווה גם בתחושת צער עמוק. היצירה לא זכתה לביצוע בכורה בארץ וגם עד עתה, למרות מאמצים רבים שנעשו על ידי וע\"י אחרים, לא זכתה היצירה (למצו-סופרן, כינור, צ\'לו, פסנתר) לביצוע בארץ. נפטר ב-2012, בגיל 89.