אבל ארליך

עיין ביצירות מאת אבל ארליך בהוצאת המכון

[ביוגרפיה]

אבל ארליך נולד בעיר קרנץ (Crantz) שבפרוסיה המזרחית (גרמניה). הוא היה צאצא של שושלת רבנים. ארליך גדל בעיר קניגסברג (Königsberg) שם למד לנגן על כינור, והחל להלחין בגיל צעיר. ב-1934, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עבר ארליך להתגורר בזאגרב (קרואטיה), שם המשיך את לימודי המוזיקה, למד כינור והלחנה. ב-1939, עם התגברות האנטישמיות באירופה, עלה לישראל (לאחר שהות קצרה באלבניה) והמשיך את לימודיו בקונסרבטוריון למוזיקה בירושלים.

ארליך לימד קומפוזיציה ותיאוריה של המוזיקה בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה בתל-אביב, באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בתל-אביב, באוניברסיטת בר-אילן ובסמינר אורנים. עשרות מלחינים ויוצרים היו מתלמידיו. 

אבל ארליך היה תמיד עצמאי בדרכיו. בשנות החמישים המוקדמות ראה מקור חשוב להתחדשות המוזיקה העכשווית בארץ על ידי לימוד מעמיק של המוזיקה הערבית; היה גם המלחין הישראלי הראשון שביקר בקורסים בדרמשטט (1958) והיה דמות מוכרת וקרובה בקרב מלחינים אירופיים בני דורו (הנרי פוסר, קלאוס הובר, דיטר שנבל ורבים אחרים אשר היו מכיריו ומוקיריו). הוא ניסה את דרכו גם בתיאטרון מוזיקלי, גם במוזיקה אלאטורית על פי שיטות פרי המצאתו ואף מוזיקה אלקטרונית.

בשלושת העשורים האחרונים של חייו, התרכז בהלחנה בעלת גוון אישי אשר נשאה, לדבריו, אופי של יומן בהיותה נכתבת על בסיס יומיומי. יצירותיו, שמספרן עלה על 3,000, כללו מוזיקה להרכבים קאמריים מגוונים ושונים, יצירות סולניות, יצירות סימפוניות רבות ואף אופרות.

בעשור האחרון לחייו הוזמן ארליך פעמים רבות לגרמניה, שם בוצעו רבות מיצירותיו ונערכו קונצרטים לכבודו. מספר מבצעים ומנצחים התעניינו ביצירותיו והקליטו אותן, ביניהם הכנר (והפסנתרן) קוליה לסינג אשר שילב מיצירותיו לכינור סולו (לרבות בשרו הידועה) ועם אנסמבלים בתקליטוריו.

ארליך הוא חתן פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים (1987) ופרס ישראל למוזיקה (1997). כמו-כן זכה שמונה פעמים בפרס אקו"ם.