עמוס אלקנה

עיין ביצירות מאת עמוס אלקנה בהוצאת המכון

עמוס אלקנה, זוכה פרס ראש הממשלה לשנת 2011 ופרס רוזנבלום לשנת 2012, נולד בבוסטון אך גדל והתחנך בירושלים. בהיותו בן 15 החל ללמוד מוזיקה ולנגן בגיטרה. לאחר שירותו הצבאי חזר לבוסטון ולמד ג'אז במכללת ברקלי וקומפוזיציה בניו אינגלנד קונסרבטורי. לאחר מכן המשיך בלימודי הקומפוזיציה בפריז אצל המלחינה מישל רברדי והשתלם בכיתות אמן עם המלחינים אריק נורבי בקופנהגן ועם פאול-היינץ דיטריך ואדיסון דניסוב בברלין. בהמשך דרכו השלים את לימודיו לתואר שני במוזיקה וסאונד במכללת בארד בניו יורק. במהלך לימודיו בבארד התמחה אלקנה במוזיקה אלקטרונית ולמד בין היתר אצל פאולין אוליברוס, דייויד בהרמן, ריצ'רד טייטלבאום, ג'ורג' לואיס, מריאן אמצ'ר ולארי פולנסקי. יצירותיו של אלקנה נוגנו והוקלטו על ידי תזמורות והרכבים קאמריים רבים בעולם, ביניהם התזמורת הסימפונית של ברלין, התזמורת הפילהרמונית של ורשה, הקלרניטן ריצ'רד סטולצמן, התזמורת הסימפונית של רדיו סלובקיה, התזמורת הסימפונית ירושלים, רביעיית הסקסופונים של ברלין, רביעיית הסקסופונים של סטוקהולם, אנסמבל מיתר, החמישייה הישראלית החדשה לכלי נשיפה מעץ, רביעיית כרמל, הרביעייה הישראלית למוזיקה עכשווית ועוד רבים אחרים. בנוסף להלחנה, אלקנה מופיע בקביעות בארץ ובעולם כנגן מוזיקה מאולתרת. בשנת 2010 נבחר לפתוח בנגינתו את הפסטיבל הבינלאומי העשירי לספרות בברלין. יום לאחר מכן ניגן במסגרת הפסטיבל קונצרט לגיטרה ואלקטרוניקה העוסקות בשירי משוררים בערב שהוקדש ליצירותיו במסגרת הפסטיבל. יצירתו "שיעורים בערבית" זכתה בפרס נוצת הזהב של אקו"ם. היצירה הינה מחזור שירים הכתוב בערבית, עברית וגרמנית לשלוש זמרות סופרן ואנסמבל קאמרי, מאת הסופר והמשורר הגרמני, מיכאל רוס. היצירה הוזמנה במשותף על ידי פסטיבל ברלין ועיריית תל אביב. "אופוס רב משמעי ומתעתע בן 40 דקות, בו מאתגר המחבר את הצורה ה"מקובלת" של הלידר, הורס אותו ובונה אותו מחדש, וכאילו בונה עולם חדש מאפרו. ... "שיעורים בערבית" היא מהיצירות המשמעותיות ביותר שהולחנו בארץ מזה זמן רב", כך בביקורת אודות "שיעורים בערבית", בעיתון ג'רוזלם פוסט. על יצירתו "קזינו אומברו“ נכתב: ”היצירה האחרונה הייתה בשבילי הפתעה גמורה, והפתעה נהדרת. Casino Umbro של עמוס אלקנה. במובן מסוים סיכמה יצירה זו את הקודמות לה - ועלתה עליהן. מה לא היה בה: מקצבים חריפים מתחלפים, רמזי בארוק צרפתי בהתחלה ובסוף, מבניות ברורה, מינימליזם כמו-אמריקאי מכניסטי, שבדרך כלשהי צבר אנרגיה ובשום פנים ואופן לא היה מונוטוני, ומאידך מעברים למצלול רך יותר, עד לכינור מלא ויברטו, רומנטי לחלוטין, נטול בושה ויפהפה. וכל זה הגיוני, דבר מוביל לדבר, ונסגר בדיוק ברגע הנכון. המלחין הזה נמצא בשטח לפחות עשרים שנה ואני, לבושתי, לא שמעתי עליו עד כה. חיפשתי ושמעתי עוד יצירות פרי עטו והן יפהפיות. לא ציפיתי לדבר כזה. בתור אקט של פרומושן חסר בושה למלחין זה שלא הכרתי עד עתה, אני מוסיף לינק לאתר שלו, שם ניתן לשמוע עוד יצירות, כגון המחווה לליגטי, ורביעיית המיתרים השנייה. יש בנמצא מלחינים נגישים, שנוגעים ישר בלב, בלי לוותר כמלוא הנימה על שפתם הייחודית והמורכבת. עמוס אלקנה הוא כנראה אחד מהם.“