יצחק אדל

עיין ביצירות מאת יצחק אדל בהוצאת המכון

צחק אדל נולד בוארשה-פולין, ב-1896 למשפחה חסידית. סבו, מלומד חסידי, קיבל את האחריות לחינוכו ויצחק עבר לגור עימו כאשר הוריו עברו לרובנו. בבית סבו קיבל אדל חינוך יהודי ונחשף למוסיקה בערבי שירה שאירח סבו לעיתים מזומנות. כך, בעודו ילד, קיבל אדל כינור ולימד עצמו לנגן בו כשהוא מתאמן על השירים ששמע בערבי השירה. הסופר י. טרונק שמע את אדל ולקח אותו לביתו של י.ל. פרץ לנגן לפניו ולפני כנרית מפורסמת מוארשה. השלושה התרשמו עד מאוד. טרונק קנה לאדל כינור חדש, והוא החל לקבל שיעורים מהכנרית בביתו של פרץ. סבו לא אבה להסכים לדרכו החדשה כמוסיקאי, אך בסופו של דבר קיבל זאת. לאחר מות סבו, אדל עבר לרובנו לחיות עם הוריו. כמו סבו, כך גם גם הוריו לא קיבלו את אורח חייו כמוסיקאי. לאחר תקופה קצרה ברובנו, אדל, הנחוש ללמוד מוסיקה באופן רציני, עבר לקייב ונרשם לקונסרבטוריון המקומי שם. הוא החל את לימודיו על הכינור אך נמשך בהדרגה לשדה התיאוריה והקומופוזיציה. בעקבות המהפכה הקומוניסטית ומלחמת העולם הראשונה, החיים בקייב היו קשים ואדל התקשה לפרנס את עצמו. ב1919, עקב קשיים כלכליים, החל אדל לעבוד כמורה בבית ספר יסודי שם גם הקים מקהלה. פעילויות אלה היוו את תחילת דרכו החינוכית. ב-1920, לאחר שנה של עבודה בהוראה, עבר אדל למוסקבה שם נשאר בשנתיים הבאות. במוסקבה הוא היה עד לדיכוי השפה העברית על ידי המשטר הקומוניסטי, אשר הסב סבל חמור לתיאטרון העברי – הבימה אשר מצא את דרכו לפלשתינה. בעת ההיא אך נחשף לפועלה של האגודה למוסיקה יהודית עממית, אשר פעלה בעיקר בסנט פטרסבורג. חוויות אלו יובילו אותו מאוחר יותר לעסוק בנושאים של לאומיות יהודית במוסיקה ובאמנות. ב1922, חזר אדל לוארשה והשלים את לימודי המוסיקה. הוא למד תאוריה וקומפוזיציה באקדמיה המלכותית למוסיקה, המוסד המוסיקלי המוביל בעיר באותה תקופה (1922-1927). לצד הלימודים, פעל אדל במישור החינוכי וביוזמות מוזיקליות. הוא עבד בבית היתומים של יאנוש קורצ\'ק במשך שלוש שנים, חוויה אשר השפיעה רבות על מחשבתו החינוכית. בנוסף על כך, לימד בבית ספר הציוני לבנות – \"יהודיה\", בבית הספר \"תרבות\" והקים מקהלה בקן השומר הצעיר של וארשה. פעילותו המוסיקלית העיקרית הייתה הקמת ה\"חברה למוסיקה יהודית\", על פי המודל של האגודה למוסיקה עממית יהודית. החברה ערכה קונצרטים של מוסיקה יהודית וכך חשפה את הקהילה היהודית בוארשה ליצירותיהם של מלחינים יהודיים. ב1929, היגר אדל לפלשתינה והתיישב בתל אביב. במהלך שנתו הראשונה בארץ התוודע למספר אושיות חשובות בחיים המוסיקליים והתרבותיים באותה העת. אנשים כמו מרדכי גולינקין, שלמה רוזובסקי ופרופסור דוד שור (עימו עבד למשך תקופה קצרה), כמו גם ח.נ. ביאליק (אשר לו הלחין מספר שירים). לאחר תקופה זו, החל אדל לעבוד בסמינר למורים ע\"ש לוינסקי, שם נשאר למשך 26 שנים (1929-1965). בסמינר, הקים מקהלה שמנתה 120 בנות. החברות במקהלה התחלפו כל שנה, ואף על פי כן, הצליח אדל לשמור על רמה גבוהה של ביצוע. הוא גם לימד בבית הספר שליד הסמינר, ושם, על פי אדל עצמו, ביצע את מחקריו החינוכיים. פעילויות אחרות בהן עסק אדל בישראל כללו: ביקורת מוסיקה; מזכיר של איגוד הקומפוזיטורים בישראל; הוראה בסמינר הקיבוצים, האקדמיה למוסיקה והקונסרבטוריון בתל אביב; ומתן קורסים בהתכתבות למוסיקאים צעירים מקיבוצים שונים. אדל פרסם ספרים ומאמרים בנושאי מוסיקה וחינוך מוסיקלי בישראל ובהתבסס על חוויותיו העשירות בתחומים אלה יצר מתודה חינוכית משלו. כמלחין, אדל \"נשאר אירופאי\", לדברי צבי אבני. הוא קיבל השראה ממוטיבים של מוסיקה יהודית מזרח-אירופית ושילב אותם עם המוסיקה הארץ-ישראלית שהתקיימה בארץ והתבססה פעמים רבות על מוטיבים מזרחיים. עם זאת, אדל ביסס את סגנון הלחנתו על הרמוניה מערבית. המוסיקה שלו פשוטה ושומרת על אידאל הקשר למאזין. יצירותיו כוללות מוסיקה ווקאלית (קנטטות ושירים) כמו גם מוסיקה קאמרית ותזמורתית. כשעבד עם מקהלתו במכללת לוינסקי, אבה אדל לבצע שירים עם נושאים יהודיים לאומיים אך הרפרטואר שמצא היה לוקה בחסר. על כן לקח על עצמו לאסוף שירים של מוסיקאים יהודיים ומשוררים עבריים, אך עדיין חש שאין זה מספיק. לבסוף, פנה להלחין בעצמו שירים לאומיים רבים אותם ביסס על טקסטים תנ\"כיים ושירה עברית. רבים משיריו הם שירי ילדים בעברית במיוחד מאת ח. נ. ביאליק. יצחק אדל קיבל מספר פרסים על עבודותיו ביניהם פרס \"אנגל\" ופרס \"מילו\" היוקרתיים. הוא נפטר בשנת 1973, בתל אביב.