אריך ואלטר שטרנברג

עיין ביצירות מאת אריך ואלטר שטרנברג בהוצאת המכון

אריך ולטר שטרנברג נולד בברלין, גרמניה, ב-31 במאי 1891. לאחר שקיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת קִיל ולאחר פציעתו במלחמת העולם הראשונה, שב שטרנברג לברלין והחל להתמסר למוסיקה. בתקופה זו למד קומפוזיציה אצל הוגו לייכטנטריט ופסנתר אצל מר פרטוריוס. יצירותיו המוקדמות נוגנו בידי טובי התזמורות בברלין ושודרו ברדיו ברחבי גרמניה. שטרנברג התעניין מאוד במוסיקה יהודית, ועוד טרם עלייתו ארצה הלחין בסגנון המשלב טכניקה רב-קולית במסורת גרמנית עם ניגונים והבעה שמקורם במוסיקה יהודית עממית ובתפילות בית הכנסת האשכנזי. שטרנברג נמנה עם חלוצי העלייה ה"יֵקית". הוא ביקר בארץ ישראל (פלשתינה) לראשונה בשנת 1925, ולאחר מספר ביקורים נוספים קבע בשנת 1932 את מקום מושבו בתל-אביב. בשנותיו הראשונות בארץ ניסה לקשור בין המוסיקה המערבית-אירופית ובין המוסיקה המזרחית. הוא החל ללמד בקונסרבטוריון בתל-אביב, ובשיתוף פעולה הדוק עם ברוניסלב הוברמן, סייע בהקמת התזמורת הסימפונית הארץ ישראלית (לימים התזמורת הפילהרמונית הישראלית). שטרנברג היה המלחין הישראלי הראשון שהתזמורת ניגנה את אחת מיצירותיו. בשנים 1954-1938 שטרנברג כיהן כנשיא הסניף הישראלי של החברה הבינלאומית למוסיקה עכשווית (ISCM). הוא זכה פעמיים בפרס אנגל (ב-1946 וב-1960), ובשנת 1971 זכה בתואר כבוד מנשיא הרפובליקה הפדרלית של מערב גרמניה דאז. שטרנברג כתב שפע של יצירות, ובהן: "שניים-עשר שבטי ישראל" לתזמורת סימפונית (1941); "יוסף ואחיו" לתזמורת כלי קשת (1942); "העורב" לבריטון ולתזמורת סימפונית, על פי שירו של אדגר אלן פו (1949); "עמי" לסופרן (או טנור) ולתזמורת, על פי שיריה של אלזה לסקר-שילר; סונטה לכינור ופסנתר; יצירות לפסנתר ויצירות קאמריות רבות, ובהן שתי רביעיות כלי קשת. עד יומו האחרון התמסר שטרנברג להלחנה. יצירתו האחרונה הייתה האופרה "פסיפיקה", אשר ביצוע הבכורה שלה נערך בארה"ב כשנה לאחר מותו, וזכתה לביקורות נלהבות. אריך ולטר שטרנברג נפטר ב-15 בדצמבר 1974 בתל-אביב, בגיל 83.